פסק-דין בתיק פר"ק 8990-10-11

זהו ערעור על החלטת המשיבה 2 בתביעת החוב של המערער, הטוען שהיה עובד החברה עובר לפירוקה.

ביום 20.1.11 ניתן לחברה צו פירוק לבקשת המערער בתיק פר"ק 39036-09-10. אח"כ מונתה המשיבה 2 לבעלת תפקיד לבדיקת תביעות החוב של עובדי החברה ובכללם המערער (להלן: "בעלת התפקיד").

המערער הגיש תביעת חוב לשכר עבודה על פי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 עבור התקופה שבין 8/3/10-20/8/09 (כ-7 חודשים) בסכום כולל של 62,780 ש"ח, בגין שכר עבודה שלטענתו לא שולם לו בתקופה שמיום 10/09 ועד ליום 8/3/10 בסך 57,780 ש"ח, ובגין פדיון חופשה בסך של 5,000 ש"ח.

בהחלטת בעלת התפקיד נדחתה תביעת החוב כי הרכיבים שנתבעו לא הוכחו כנדרש (נספח 1 לכתב התשובה מטעם בעלת התפקיד לערעור) (להלן: "ההכרעה הראשונה"). ההחלטה התבססה על המסמכים שצורפו לתביעה (שני תלושי שכר), אשר לפיהם קיבל המערער, לכאורה, כספים בגין שכר עבודה ולא הוכח כי צבורים עבורו ימי חופשה.

לאחר ההכרעה הראשונה, ביקש המערער מבעלת התפקיד כי תבחן שנית את הכרעתה. בסמוך לבקשתו, המציא המערער לבעלת התפקיד הסכמי עבודה עם החברה ופירוט שעות עבודה ונסיעות (להלן: "המסמכים הנוספים"). התביעה נדחתה שוב כי גם במסמכים הנוספים לא היה  די להוכחת טענות המערער (נספח 3 לכתב התשובה מטעם בעלת התפקיד לערעור) (להלן: "ההכרעה השנייה").

המחלוקת מתמקדת בשאלה האם המסמכים שצורפו לתביעת החוב, לרבות המסמכים הנוספים, מספיקים להוכיח את טענות המערער לשכר עבודה ולפדיון חופשה שלא שולמו לו ע"י החברה.

דין הערעור להידחות ואין מקום להתערב בהחלטת בעלת התפקיד.

תביעת החוב הוגשה בצירוף שני תלושי שכר בלבד, לחודשים 11/09 ו-12/09. בעקבות פנייה שנעשתה ביוזמת בעלת התפקיד, המציא המערער את המסמכים הנוספים (נספח ג' להודעת הערעור) זמן קצר לפני שניתנה ההכרעה הראשונה, ולכן לא נכללו בה.

לאחר שניתנה ההכרעה הראשונה ובעקבות פניית המערער לעיון חוזר בתביעת החוב (נספח ד' להודעת הערעור), הסכימה בעלת התפקיד, לפנים משורת הדין, לבחון התביעה מחדש וניתנה ההכרעה השנייה כאמור.

אציין, כי שתי ההכרעות התבססו על המסמכים שעמדו בפני בעלת התפקיד.

נדמה שאין חולק שנטל הוכחת תביעת החוב רובץ לפתחו של המערער, וכי בדיקת התביעה נעשית על פי הראיות שצורפו על ידי המערער. על בעלת התפקיד לא חלה החובה ליידע את המערער אילו מסמכים נדרשים להוכחתה.

כן צודקת בעלת התפקיד, כי גם אם היה מתקבל תצהיר מטעם המערער, אין בו כשלעצמו, אישור אוטומטי של רכיבי תביעת החוב ויש לבחון התצהיר ומשקלו ביחד עם שאר הראיות שהוצגו.

כפי שציינה בעלת התפקיד בהחלטתה, בהתבסס על תלושי השכר שצורפו, נרשם בהם כי תשלום שכר העבודה הייתה ישירות למערער. לא מצאתי בהודעת הערעור ובמסמכים המצורפים לה כל התייחסות לטענה זו, וממילא אין בהם כדי להוכיח כי לא התקבלה אצל המערער כל תמורה בגין שכר העבודה. זאת ועוד, מטענת המל"ל עולה כי לטענת המערער הוא עבד בחברה כ-5 חודשים ללא שכר. אין ראיה מדוע לא דרש זכויותיו. עוד אין הסבר מדוע הונפקו לתובע בדיעבד, ביום 24/3/10 רק שני תלושים, לאחר שהפסיק לעבוד בחברה, בהיותה חברה פעילה.

המל"ל בתגובתו, מצטרף לעמדת בעלת התפקיד ומוסיף, כי משלא הוכחה התביעה באמצעות המסמכים שצורפו ובהיעדר תצהיר תומך, דין תביעת החוב להידחות על כל רכיביה.

לחילופין, מציע המל"ל לאשר למערער סך של 1,820 ש"ח בגין פדיון חופשה, לפי חישוב של 6 ימי חופשה ביחס לתקופת עבודתו של המערער ובהתאם לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית") בשווי של כ-303 ש"ח ליום.

אשר לפדיון החופשה, לפי הסכמי העבודה נקבע בין הצדדים כי המערער זכאי לימי חופשה בהתאם לחוק חופשה שנתית, אך המערער לא הוכיח כי נצברו לזכותו ימי החופשה שלא נוצלו ו/או כי לא קיבל תמורה בגינם.

משכך, לא ניתן לאשר למערער פדיון חופשה גם לפי הצעת המל"ל כאמור.

אשר על כן, הערעור נדחה.

שכרה הנמוך של בעלת התפקיד ביחס להיקף עבודתה בבדיקת תביעת החוב כאמור ותשובתה לערעור זה, מצדיקים חיוב בהוצאות בעלת התפקיד. המערער ישלם לבעלת התפקיד סך 2,500 ש"ח הוצאות הערעור.